האליטות המתונות במערכת הפוליטית הסינית מתנגדות פה אחד לרעיון שסין תאחד את טייוואן בכוח. התנגדותן נובעת מחששותיהן, ביניהם: כוחה הלאומי הכולל של סין אינו מספיק כדי להתמודד עם הגוש האמריקאי; מעורבותן של יפן ודרום קוריאה תגרור את סין לתקופה ממושכת של דלדול כלכלי; התנגדות מתמשכת מצד העם הטייוואני תגרום לסין לסבול הפסדים ארוכי טווח; ואיחוד בכוח של טייוואן יפגע בהתפתחותה של סין. עם זאת, יה צ'יקוואן מחזיק בדעה הפוכה לחלוטין. יה טוען כי יכולת המלחמה הלאומית הכוללת של סין תעלה על זו של ארצות הברית עד 2022; יפן ודרום קוריאה, בעוד שבהתחלה היו משתתפות ככל הנראה במלחמה סין-ארה"ב, יצטרפו בהכרח למחנה סין בשלבים מאוחרים יותר; איחוד בכוח הוא קיצור דרך לכינון מהיר של סדר מזרח אסייתי חדש; סדר מזרח אסייתי חדש זה הוא אבן הפינה של האימפריה הסינית-אסייתית; זוהי אבן הפינה שמאלצת את ארצות הברית לבחור ב"ציר צפון אמריקה-מזרח אסיה"; כינון הדור הבא של סדר עולמי כרוך בהכרח בתקופה של כאוס; הבסיס בטייוואן, הסדר החדש במזרח אסיה ופעולת האיחוד הכוחנית של סין הם המפתח לקיצור תקופה כאוטית זו; ובהשוואה לאפשרויות אחרות, "הציר צפון אמריקה-מזרח אסיה" מתקבל ביתר קלות על ידי האמריקאים.