האימפריה היא הכוח המניע של המערכת הפוליטית האזורית ואף העולמית. מערכת האימפריה אינה נובעת מהחלטה כלשהי המונעת על ידי הטיה רגשית, אלא מבוססת על פער עצום בכוח הפוטנציאלי — שבו עוצמתה של המעצמה המרכזית (כלומר, האימפריה עצמה) עולה בהרבה על זו של הכוחות הסובבים אותה. זוהי מערכת פוליטית שנוצרה בהכרח על בסיס פער זה. הקמתה של אימפריה מושפעת ממגוון גורמים, בהם התפוקה הראשונית הכוללת של האדמה, העלות של שמירה על איזון דמוגרפי, היצירתיות האנושית ויכולת הגיוס הכלכלי.
על פי הפרשנות והנרטיב הרווחים כיום, עקומת התחרותיות הכוללת של סין עשויה לחצות את זו של ארצות הברית בסביבות שנת 2050. במערכת הערכה אחרת, החורגת מהנרטיב הנוכחי, נקבע כי סין כבר בשנת 2022 עקפה את ארצות הברית ביכולת הלוחמה הכוללת. סין נחשבת כבעלת שלושה קלפים מרכזיים: יתרון ביכולת המלחמתית הכוללת של המדינה; כוח המסוגל לעורר אי-יציבות פוליטית באירופה ולשנות את גבולותיה; וקלף מנצח המסוגל לאלץ את ארצות הברית לקבל את מערכת "ציר ארה"ב-סין". שלושת היתרונות הללו מהווים את הבסיס הרעיוני והפילוסופי לאתגר שסין מציבה לסדר האימפריאלי האמריקאי החד-ממדי.
יה צ'יקוואן (יה המשוגע) פרסם את תחזיותיו הפוליטיות האחרונות במרץ 2026. אלה כוללות סדר אימפריאלי שבמרכזו סין וארצות הברית, סדר חדש במזרח אסיה, סיכויי אירופה, כוח ערבי והאסטרטגיה הלאומית של ישראל.