המאמרים בגיליון 2, כרך 1, עוסקים כולם בנושא סין. הם כוללים: ניתוח הרקע לתסיסה הפוליטית הפנימית בסין; המצוקה שאליה נקלעו שלושת הכוחות הפוליטיים בסין, השקועים בתסיסה פוליטית; וכן מושגים הקשורים לתהליך בניית האימפריה הסינית.
גיליון זה מנתח מנקודת מבט ייחודית את המצוקה בה מצויות כיום שלושת הכוחות הפוליטיים העיקריים בסין. שי ג’ינפינג עומד בראש הכוח השולט בסין. עד היום הם עדיין מחזיקים בכוח הסמכות השמימית (Auctoritas Caelestis) של סין, המהווה את הבסיס להגנתם ואף להתחדשותם המלאה. אם לא יסיימו את תהליך ההתחדשות עד פברואר 2027, הם יכנסו בשלווה ובצעד אחר צעד אל הסוף שנקבע להם. כלומר, ימותו בשקט וימתינו לעונש הפוליטי. חלקם יוכלו להיכנס להנהגה הבאה, הרוב ייצאו בשלום, וחלקם יספגו עונש פוליטי חמור. במיוחד משפחתו של שי ג’ינפינג, משפחת אשתו ומשפחת אמו, יספגו נקמה פוליטית חמורה.
הצבא הסיני, שהיה אמור להיות הכוח הישיר שיעורר את התסיסה הפנימית העזה בסין בשנת 2025. אך לאחר שז’אנג יואו-שיאה וליו ז’ן-לי הושעו מהצבא בינואר 2026, הצבא הסיני נכנס לתקופת שתיקה זמנית. אך אין זה אומר שהצבא הסיני איבד לחלוטין את כוחו. עד היום הוא עדיין עצמאי מקבוצתו של שי ג’ינפינג. אם קבוצתו של שי ג’ינפינג לא תצליח להתחדש לחלוטין עד פברואר 2027, מנהיגי הצבא יהיו בטוחים. אך לא ניתן לשלול את הסיכון שייתקלו במוות פוליטי פתאומי.
זהותם האמיתית של המנהיגים של הכוחות הפוליטיים מאחורי הקלעים (extra-mandate political forces) בסין אינה ברורה כרגע. בהודעה שפורסמה ב-1 ביולי 2025 הוכרז רשמית כי הם מהווים את מערכת הכוח האמיתית הנוכחית בסין. כל עוד יצליחו למנוע את התחדשותה המלאה של סיעת שי ג’ינפינג לפני פברואר 2027, יוכלו להוביל בהצלחה את הקמתה של סיעת הכוח ה-21 בסין. עם זאת, כוח זה נושא בבירור את חותמו של הו ג’ינטאו. חולשתם של המנהיגים עלולה לפגוע ביכולתם הכוללת. בשל יכולותיו הפוליטיות החזקות של שי ג’ינפינג, לא ניתן לשלול את הסיכון שהמנהיגים הנוכחיים של הכוחות הפוליטיים שמאחורי הקלעים בסין (extra-mandate political forces) ייתקלו במות פוליטי פתאומי.
נקודות נוספות הראויות לתשומת לב הן כמות הפרסומות הרבה שפורסמה בגיליון זה. אלה כוללות: הסיכונים הטמונים באסטרטגיה הלאומית והאתנית של ישראל; הסיכונים העומדים בפני ארצות הברית מצד סין; הרקע למדיניות המעצמות כלפי איראן; הדרכים הפוטנציאליות של יפן להשתחרר מאשמת העבר ולהתקדם למעמד של מנהיגה אזורית; תוכניות השלטון הקיצוניות האפשריות של סין לאחר איחוד טייוואן; מדיניות סין כלפי אירופה במהלך תהליך האיחוד; והשינויים במערכת הפוליטית ובמחוזות המנהליים של הונג קונג לאחר שנת 2047.